גזר דין בתיק פ"ל 4267-01-11

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, בהתאם לסעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בהתאם לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בהתאם לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי;  אי ציות להוראות שוטר, בהתאם לתקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה; עקיפה בדרך לא פנויה, בהתאם לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה; עקיפה על קו הפרדה רצוף, בהתאם לתקנה        47 (ה) (5) לתקנות התעבורה.

טיעוני הצדדים :

2. בטיעוניה לעונש עתרה המאשימה להטלת מאסר בפועל בין כתלי הכלא, פסילה ארוכה ומרתיעה, אשר תוטל במצטבר לתקופות פסילה קודמות, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס מרתיעים, שישקפו את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. המאשימה הפנתה לעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם, הכוללים הרשעה בגין גרם מוות ברשלנות ולתסקיר שהוגש בעניינו ממנו עולה כי הנאשם התנגד לשילובו בטיפול.   

3. ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט להקל עם הנאשם, להימנע מהטלת מאסר בפועל ובמידה שיוטל, לקבוע כי ירוצה בעבודות שירות. ב"כ הנאשם טען כי זוהי ההזדמנות הראשונה בה נהג הנאשם בפסילה, כי הנאשם הודה מיד וחסך זמן שיפוטי, כי שהה במעצר שבוע ימים ומיום 20/01/11 נתון במעצר בית מלא. עוד טען כי הרשעתו הפלילית היחידה של הנאשם מקורה בתאונת דרכים ועברו התעבורתי כולל עבירה אחת שלא בוצעה על ידו והרשעה נוספת בגין פקיעת רישיון רכב, עבירה שביצע באירוע נשוא תיק זה ועליה נדון בנפרד. ב"כ הנאשם הוסיף כי הנאשם הסכים לטיפול אך אירעה אי הבנה בינו לבין קצינת המבחן בנקודה זו. הנאשם סטודנט, מצבו הכלכלי קשה ויש לו חובות בהוצאה לפועל. 

4. הנאשם הביע חרטה על מעשיו, טען כי הפיק לקח וכי ישתף אחרים בניסיון שצבר. הנאשם ואביו עתרו להקלה בעונש ולמתן הזדמנות נוספת לנאשם, תוך הפנייה למצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המשפחה ולסבל הנאשם ומשפחתו בעקבות המעצר ומעצר הבית. 

דיון :

5. בתי המשפט בערכאות השונות ציינו את חומרת עבירת הנהיגה בפסילה. עבירה זו טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל ומשקפת התייחסות של אי ציות לחוק ולצווי בית המשפט.

לפיכך, נקבע בפסיקה כי יש לבטא את חומרת העבירה בענישה מרתיעה הכוללת עונשי מאסר בפועל בין כתלי הכלא לתקופה משמעותית ועונשי פסילה ממושכים (רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל ; רע"פ 9399/04 יחיא קרקי נ' מדינת ישראל ; ע"פ 324/88 אבראהים אלאעסם נ' מדינת ישראל).

עם זאת, מלאכת הענישה הנה אינדיבידואלית ולכן בבוא בית המשפט לגזור את הדין עליו להפעיל את שיקול דעתו ולהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבותיו האישיות של הנאשם. מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של בית המשפט, המתחשב הן ב"עושה" והן ב"מעשה" (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל ; רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן).

מן הכלל אל הפרט :

6.   הנאשם שבפניי הורשע כי בתאריך 12/01/11 בשעה 16:55 נהג ברכב על כביש 90 מכוון צומת מעגן לכוון טבריה, בידעו כי הנו פסול מלנהוג, ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

עבירת הנהיגה בזמן פסילה חמורה מעצם טיבה וטבעה ונסיבות ביצוע העבירה במקרה דנן משקפות חומרה יתרה, לה אתן ביטוי במסגרת העונש שיוטל:

הנאשם נהג ברכב בניגוד לצו פסילה שיפוטי, למשך 12 שנים, שניתן בתאריך 11/10/05, בת"ד 21007/04, ע"י בית המשפט לתעבורה בנצרת, בגין הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים.           

העובדה שהנאשם הרהיב עוז לנהוג, בניגוד לצו פסילה שיפוטי, לאחר שקיפד פתיל חייו של אחר בנהיגתו הרשלנית, מעידה כי אין על הנאשם מורא דין או דיין וכי הנו מסוכן לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך. משכך, על העונש שיוטל להוות גורם מרתיע שימנע המשך נהיגתו של הנאשם תוך סיכון הציבור ובתקופת פסילה.

7.   חיזוק להתרשמותי בדבר מסוכנות הנאשם, מצאתי בהתנהגותו של הנאשם בהמשכו של האירוע, עת הפר הוראות שוטר, נציג מערכת אכיפת החוק.

בסמוך לצומת מעגן, סימן שוטר לנאשם לעצור ואף נסע אחרי רכבו של הנאשם וקרא לו לעצור, אך הנאשם לא ציית להוראותיו ונמלט מן הניידת המשטרתית.

במהלך המרדף, עקף הנאשם כלי רכב הגם שהדרך לא היתה פנויה ואף ביצע עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף.

בשלב מסוים נטש הנאשם את הרכב בדרך עפר, נתפס לאחר מרדף רגלי ונעצר רק לאחר מאבק עם השוטר.

8.   הסיבה לנהיגה בפסילה לא היתה מקרה חירום ולמעשה לא היתה כל סיבה משמעותית להפרת צו הפסילה. לפי טענת הנאשם בפני קצינת המבחן, התכוון לנסוע למכללת עמק הירדן עם סטודנטית מכפרו, כשהיא תנהג ברכב, אך חברתו ללימודים איחרה ולכן החליט "לנהוג סיבוב קצר ליד המכללה".